פסק-דין בתיק ע"ע 31529-10-11

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

1.       המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת דגית וייסמן ונציג הציבור יצחק כבדיאל; ע"ר 29018-05-10, ע"ר 31756-05-10) מיום 3.10.11, בו נדחה ערעור המערערת על פסק דינה של רשמת בית הדין האזורי (הרשמת מוניקה מרגלית; עב 9484/07; להלן - פסק דין הרשמת) והתקבל ערעור המשיבה. בפסק הדין, מושא הבקשה נקבע כי המערערת אינה זכאית לתשלום, תוספת של 25 שעות נוספות גלובאליות לחודש, החל מספטמבר 1999.

2.       בהחלטתי מיום 15.11.11 קבעתי כי דין רוב טענות המערערת להידחות. למעט בעניין אחד בו הורתי למשיבה להגיש תגובתה - נושא זכאות המערערת לתוספת החל ממועד העסקתה במסגרת החינוך המיוחד, מיום 1.2.07. לאור הנפסק בבית הדין האזורי בעניין זה ובכלל זה הקביעה לפיה "התנאי לזכאות הוא האם הסייעת המשובצת בבית ספר של החינוך המיוחד או שהיא סייעת צמודה".

3.       בתגובתה, מיום 22.12.11, טענה המשיבה כי המערערת אינה זכאית לתשלום התוספת החל ממועד העברתה לתפקיד סייעת כיתתית בחינוך המיוחד מאחר ומדובר בתוספת מקומית שלא אושרה על ידי הממונה על השכר, כמתחייב מהוראות הסכם קיבוצי בדבר חריגות שכר ברשויות המקומיות מיום 3.3.1999 (להלן - הסכם 3/99), ושתשלומה הופסק על ידי העירייה. המשיבה הפנתה לנפסק בע"ע 1249/02 עיריית ירושלים - כהן (ניתן ביום 2.1.05) אשר הכשיר רק  תשלומים, לפי הסכם 3/99, אשר שולמו בפועל. המשיבה טענה כי במקרה זה המערערת הייתה זכאית לתשלום עד לחודש 9/1999. לאור האמור, טענה המשיבה כי הגם שהמערערת הועברה לתפקיד של סייעת כיתתית בחינוך המיוחד, שהיה מזכה אותה בעבר בתוספת, הרי שכיום מדובר בתוספת חורגת והעירייה אינה רשאית לשלמה עוד. עוד נטען כי בהתאם לפסיקה, ניוד המערערת לתפקיד אחר בשנת 1999 הפסיק את זכאותה לתשלום התוספת עוד בשנת 1999.

4.       ביום 2.1.12, אחר שנתתי דעתי לתגובת המשיבה, קבעתי כי יש ליתן רשות ערעור בבקשה וכי הצדדים רשאים להשלים טענותיהם תוך שבעה ימים.

5.       בהשלמת טענותיה, מיום 22.1.12, טענה המערערת כי טענת המשיבה, לפיה תשלום התוספת הופסק לאחר שלא אושר על ידי הממונה, לא הוכחה ואינה מתקבלת על הדעת. התוספת שולמה במועדים הקובעים על פי הסכם 3/99. הסכם 3/99 אינו עוסק בהפסקת תשלום התוספות המקומיות אלא באישורן ובהסכמה כי לא תשולמנה תוספות חדשות אלא באישור. גם אילו היה צורך באישור הרי שהמשיבה לא הביאה ראייה לכך כי פנתה לקבלתו וסורבה. המשיבה מסרה מספר גרסאות סותרות בערכאה קמא בהן ניסתה להסביר בעד מה שולמה התוספת ומדוע הופסק התשלום. לטענת המערערת עמיתותיה לעבודה זכו להמשך תשלום התוספת בנסיבות דומות. המשיבה לא הפריכה טענה זו. המשיבה גם לא טענה שמי מעובדיה קיבלה תוספת שלא כדין. המערערת טענה כי הפסיקה שצוינה על ידי המשיבה דנה בנסיבות אחרות. לבסוף טענה המערערת כי שאלת זכאותה לתוספת מפברואר 2007 לא נדונה בשתי הערכאות בה נבחן עניינה.

6.       בהשלמת טענותיה, מיום 26.1.12, טענה המשיבה כי סעיף 4.1. להסכם 3/99 הכשיר את המשך תשלומן של תוספות שכר מקומיות, ששולמו בחריגה מהוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב התשמ"ה - 1985, וקבע בין היתר כי האישור ניתן לתוספות כפי שהן יושמו ערב חתימת ההסכם ושולמו בפועל. ברם, במקרה זה, כך לטענת המשיבה, המערערת עברה ב - 9/1999 לתפקיד שאינו מזכה בזכאות ומטעם זה הופסק תשלום התוספת בעניינה.

7.       לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין מושא הערעור ובחנו טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין רוב טענות המערערת להידחות, כמפורט בהחלטתי מיום 15.11.11, למעט בעניין אחד. בית הדין האזורי פסק, בהסתמך על העדויות והראיות, כי "תוכנו של ההסכם המקומי הינו כפי שהעידה גב' פרידמן. היינו - התוספת של 25 שעות נוספות גלובאליות שולמה לסייעות בחינוך המיוחד או לסייעות צמודות בחינוך הרגיל ולא לסייעות כיתתיות בחינוך הרגיל" וכי "התנאי לזכאות הוא האם הסייעת היא סייעת המשובצת בבית ספר של החינוך המיוחד או שהיא סייעת צמודה". בית הדין קמא פסק כי הדיון בתחולת הסכם 3/99 מתייתר משהמערערת עברה לתפקיד סייעת כיתתית בספטמבר 1999. עובדת עבודת  המערערת בבית ספר של החינוך המיוחד, החל משנת 2007, לא נבחנה בערכאה קמא. משאלו הם פני הדברים, יש להשיב עניינה של המערערת לבית הדין האזורי על מנת לבחון תחולת הסכם 3/99 על המערערת בהתייחס לתקופה בה עבדה המערערת בתפקיד הממלא אחר הקריטריונים לתשלום התוספת, כפי העולה מהנפסק בבית הדין האזורי.

8.       סוף דבר - עניינה של המערערת יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיבחן המפורט בפסקה 8 לפסק דיננו. המשיבה תשא בהוצאות בסך של 1,500 ש"ח.

ניתן היום,  כ"ג שבט תשע"ב (16 פברואר 2012), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.